בחדרי האשפוז נולדים סיפורים מלאי השראה
בחדרי האשפוז ולצד מיטותיהם של הילדים במחלקת השיקום באלי"ן - נולדים סיפורים מלאי השראה, ומתפתחות מערכות יחסים נדירות שחוצות גבולות.
זהו הסיפור המיוחד של חדר מס' 10 במחלקה לשיקום ילדים באלי"ן:
בחדר אחד שכבו שני ילדים, עומר ועילאי. כל אחד הגיע ממקום שונה... שונה מאוד.
עומר, בן 4, הגיע מחברון אחרי שנפגע קשה בתאונת דריסה ומצבו היה מורכב וזקוק לטיפול שיקומי אינטנסיבי.
עילאי, בן 11, אחרי ניתוח ברגל, זקוק לתהליך שיקומי ארוך, והוא הגיע מאשקלון.
מאחורי הווילון: שתי אימהות, שני עולמות
אמא של עומר, אישה מוסלמית עם כיסוי ראש, ישבה ליד מיטתו בצד שמאל של החדר. לפעמים בכתה בשל מצבו הקשה, ולפעמים חייכה, אבל תמיד היה לה אותו מבט - מבט לא בטוח, עצוב, מלא בסימני שאלה.
אמא של עילאי, אישה יהודייה מלאת אנרגיות, משתדלת כל הזמן להיות חזקה אך לפעמים גם היא מתעייפת. היא יושבת ליד בנה בצדו הימני של אותו החדר, ומקדישה את זמנה להיות איתו בתרגילים, לא מוותרת לו, עובדת קשה בשביל שהוא יתקדם בתהליך השיקום.
בין שתי האימהות הפריד וילון בד מוסט עד הסוף, והרבה מחסומים בלתי נראים לעין - שפה, תרבות, רקע.
הקונפליקטים נעלמים כשהמאבק הוא אחר
אך בשיקום הקונפליקטים הם מסוג אחר... בשיקום האנשים פחות פנויים להילחם אחד עם השני. הם עסוקים בהתמודדות עם המצב, עם הכאב, העבודה הקשה, רגעי המשבר, רגעי חגיגת הניצחון בכל התקדמות קטנה של ילדיהן, אפילו (ואולי בעיקר) בפרטים הכי קטנים.
מה שמובן מאליו אצל אדם אחר, לא מובן מאליו בתוך חדרי המחלקה לשיקום ילדים. פה זה לא מובן מאליו להצליח לייצר תקשורת עם ילד בן 4 שעבר פגיעה קשה, ולא מובן מאליו שילד בן 11 יוכל ללכת בכוחות עצמו.
לשון משותפת - שפת האנושיות
בחדר כל אחת שמעה את המתרחש אצל השנייה מאחורי הווילון...
יום אחד שתיהן צחקו מאותה בדיחה שילד אחר סיפר בזמן הארוחה, לרגע נפגשו מבטיהן, מבט שסיפר ללא מילים על לב מלא בדמעות מאחורי הצחוק.
מרגע זה נולדה שפה מיוחדת במסגרת הטיפול השיקומי. למרות שאמא של עומר לא מבינה עברית ואמא של עילאי לא יודעת ערבית, הן תיקשרו קצת באנגלית ובעיקר בשפת גוף, הקשיבו אחת לשנייה והתחילו ביניהן שיחות של אימהות - על הקושי, כאב, תקווה, ופחד.
הן לא ויתרו על השיחות, נעזרו באפליקציות תרגום בניידים, או דרך מטפלים דוברי שתי השפות במרכז השיקום.
כשהילדים מושפעים מהחיבור
ואז גם לילדים הקשר הזה חילחל. עילאי שיתף והתלונן בפני עומר על ימיו העמוסים במחלקת השיקום, ועומר בפעם הראשונה מאז אושפז חייך כתגובה לקולו של עילאי.
באוגוסט, אמא של עילאי חזרה מסופ"ש באשקלון וסיפרה שנפל טיל בחניית ביתם. דקה לאחר מכן, בעודי עומדת ממול לחדרן, הצלחתי להבחין בחיבוק חזק ביניהן. הן שחררו את הכעס, הפחד והדאגה בחיבוק אמתי ששבר את כל הדעות הקדומות, הסטיגמות וההכללות.
הווילון שנפתח - סמל לגבולות שנפרצו
לאחרונה, כשנכנסים לחדר רואים שהווילון ביניהם פתוח לגמרי.
אם ייצא לכם לעבור ליד חדר מס' 10 במחלקת השיקום, לרוב תראו את ארבעתם יושבים ביחד, כמו משפחה. כל אחת מהאימהות דואגת לקרוא לצוות הרב-מקצועי בכל פעם שהשנייה צריכה עזרה, ושתיהן עושות את המקסימום בשביל לעזור לשנייה לא להישבר במסע השיקומי המאתגר.
כאן זה אנושות מעל הכל, כאן זה אהבת אדם ללא כללים, כאן זה אלי"ן - המרכז המוביל לשיקום ילדים ונוער בישראל.
בעיניי אלי"ן זה לא בית חולים אלא בית מלא אהבה ללא גבולות.
שתי האימהות האלו השאירו בי הרבה תקווה ואופטימיות לעתיד טוב יותר. הן לימדו אותי שכל מה שצריך זה להעז ולפתוח את הווילון.
עכשיו אני מאמינה, יותר מתמיד, שאם בוחרים לראות את המשותף ולא את השונה, אפשר ללמוד שפה חדשה... שפה של שלום ושיקום.
רוצים לקחת חלק בעשייה המשמעותית שלנו?
אלי"ן - כי לכל ילד מגיע עתיד מלא אפשרויות
המרכז לשיקום ילדים ונוער אלי"ן מתמחה בטיפול ושיקום פדיאטרי לילדים עם מוגבלויות מולדות ונרכשות.
