שביט נבו - מרפאה בעיסוק (במחלקת שיקום)
במקום להישאר בשמרטפייה, הוא ביקש לראות איך אמא עובדת - ואולי גם לשחק קצת על הדרך... באותו זמן הגיע לטיפול מ׳, ילד מתוק בן 3.5.
תוך דקות הם כבר ישבו יחד ליד השולחן ועבדו בשיתוף פעולה.
יחד הם הכינו אוזני המן מבצק משחק, עשו תורות במערוך וצחקו בלי סוף. כשאלון ראה שלמ׳ קשה לפתוח את קופסת הבצק - הוא מיד עזר לו לפתוח (אפילו קצת יותר מדי מהר… כי בטיפול דווקא רצינו שמ׳ יתנסה לבד 😊).
אחר כך הם עברו למזרן, השתוללו, התגלגלו וצחקו יחד. ניסינו להתמסר בכדור, אבל הם היו מאושרים פשוט לשחק ולהיות יחד.
באחד הרגעים אלון שאל בתמימות של ילדים:
״למה מ׳ על כיסא גלגלים?״
אמרתי לו שהוא יכול לשאול את מ׳.
ומ׳ ענה בפשטות:
״כי קשה לי להזיז את הרגליים.״
וזה היה כל הסיפור.
שני ילדים בגיל דומה, משחקים, עובדים יחד וצוחקים - בלי מחיצות ובלי הבדלים.
רגע קטן שמזכיר כמה טבעית יכולה להיות קבלה כשנותנים לילדים פשוט להיות ילדים יחד.
