ליאור אמיר (18) ממעלה אדומים אובחנה בתסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS) והגיעה למצב שבו לא יכלה לתפקד.
בפורים של כיתה י’, ליאור אמיר ממעלה אדומים התעוררה בבהלה: רגליה לא זזו, גופה בער מכאב. שנה קודם לכן, התחילו כאבים – בהתחלה מטרידים, אחר כך משתקים. רופאים לא מצאו דבר, והכאב רק התגבר והתפשט. ליאור הפכה מתיכוניסטית פעילה ורוקדת, לנערה שתלויה באחרים ואינה מצליחה אפילו להתלבש לבד. כאבים בלתי מוסברים, בדיקות בלי ממצאים – והאשמות שהיא "ממציאה".
רק לאחר שנה וחצי, הרופאים איבחנו: תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS). הקלה – יש שם למחלה. אכזבה – אין לה תרופה.
ואז אלי"ן נכנס לתמונה. ד"ר עמנואל קורניצר הגיע במיוחד לבדוק את ליאור והבטיח: "נערה בגילך לא אמורה לסבול בלי פתרון".
היא החלה בטיפול שיקומי של שלוש פעמים בשבוע, ובהמשך אושפזה במחלקה לשיקום מלא, הרחק מהוריה, כדי להילחם על חייה מחדש.
צעד אחר צעד – מילולית – היא התחילה ללכת: מכיסא גלגלים, לקביים, ואז על רגליה. כששוחררה מבית החולים, היא כבר לא סבלה מכאבים – אבל עדיין לא חזרה לתפקוד מלא. ואז, באותו אופן עיקש שמאפיין את אלי"ן, הם הציעו לה להצטרף ל"צועדים באומץ" – קבוצת מטיילים של בוגרי שיקום. ליאור צחקה: "לטייל? אני בקושי הולכת למכולת!"
אבל היא ניסתה – והצליחה.
היום ליאור הולכת כמעט כל ערב, עושה פילאטיס, וחזרה להתנדב במד”א. בקרוב תתגייס לצה"ל.
בשבוע הבא תשתתף בטיול לילה עם עוד עשרה בוגרי אלי"ן. הם יטפסו, יישנו בשטח, ויוכיחו – לעצמם ולעולם – שלא מוותרים.