חשבתי שאני יודעת איפה עובדים המלאכים. ואז הגעתי לאלי״ן

נעמי שושני ידעה שתהיה אחות עוד לפני שהבינה בדיוק מה המשמעות של המקצוע. כבר בגיל חמש התחפשה לאחות בכל פורים, ובגיל 18 החלה את דרכה בעולם הסיעוד. במשך 17 שנים עבדה באונקולוגיית ילדים ואף שימשה כאחות הראשית במחלקה.

"לאורך השנים שמעתי שוב ושוב את אותם משפטים: 'אתם מלאכים', 'אתם עושים עבודת קודש'. ובאמת, במשך שנים חשבתי שטיפול בילדים חולי סרטן הוא עבודת המלאכים. עד שהגעתי לאלי״ן וגיליתי שהם עובדים גם כאן.

לדבריה, באונקולוגיית ילדים, למרות הקושי העצום, יש בדרך כלל מסלול ברור. יש רגעים מורכבים, אך במקרים רבים הילדים מחלימים, גדלים וממשיכים בחייהם.

"באלי״ן הסיפור אחר. זו יכולה להיות משפחה שחיה חיים רגילים לחלוטין, עד שברגע אחד הכול משתנה. תאונה, פגיעת ראש, כוויה, קטיעה או מחלה מורכבת. פתאום כל מה שהיה מובן מאליו כבר לא נראה אותו דבר. המשפחה נדרשת להתמודד עם מציאות חדשה שלא בחרה בה."

דווקא בנקודה הזאת, היא מסבירה, עבודת האחיות מקבלת משמעות עמוקה במיוחד.

"אנחנו נמצאות לצד הילדים והמשפחות 24 שעות ביממה. לפעמים הרגע שבו הורה מבין שהחיים של הילד שלו, ושל המשפחה כולה, השתנו, קורה דווקא בשיחה פשוטה ליד המיטה או במהלך הדרכה. אפשר כמעט לשמוע את האסימון נופל. באותם רגעים למילים שלנו, למבט, לנוכחות וליד המונחת במקום הנכון יש כוח עצום. אלו רגעים שמשפחות זוכרות שנים."

להחזיר להורים את האפשרות להיות הורים

אחד הסיפורים שנגעו בנעמי במיוחד הוא של תינוקת בת שישה חודשים, שנולדה כפגית עם בקע סרעפתי ונזקקה להנשמה ממושכת. בבית החולים שבו אושפזה לאחר לידתה הייתה מחוברת למכונת הנשמה ולמכשירים רבים נוספים. הוריה כמעט שלא יכלו להרים אותה, לחבק אותה או לנחם אותה לאחר פעולות רפואיות לא נעימות.

"במצבים כאלה ההורים מרגישים חסרי אונים," מספרת נעמי. "כשהתינוק מונשם ולא יכול לבכות או להשמיע קול, קשה לדעת מה הוא מרגיש, מה כואב לו ומה הוא צריך. החיבור הראשוני ליצירת הקשר בין הורה לילד נפגע, לא כי אין אהבה, אלא כי פשוט אין להם אפשרות להיות שם עבורו כפי שהיו רוצים."

כשהתינוקת הגיעה למחלקת השיקום הנשימתי באלי״ן, משהו השתנה.

"כאן ההורים יכלו לגעת בה באמת בפעם הראשונה."

אביה שיתף שבכל פעם שנדרשה פעולה רפואית לא נעימה, בין אם על ידי הצוות ובין אם בהמשך על ידו עצמו, הוא היה מחבק את בתו מיד לאחר מכן.

"הוא סיפר שזו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגיש שהוא יכול להיות אבא במלוא מובן המילה. הוא אמר שלאחר כל רגע של כאב הגיע גם חיבוק, מגע וקרבה. הוא לא ידע אם היא באמת חוותה את זה כך, אבל עבורו זו הייתה דרך להגן עליה, לנחם אותה ולהיות שם בשבילה."

עבור נעמי, זהו לב העשייה באלי״ן.

"אנחנו לא מטפלים רק בילדים. אנחנו מלווים משפחות ומחזירים להורים את הביטחון ואת היכולת להיות חלק מהטיפול בילד שלהם. חלק משמעותי מהתפקיד שלנו הוא להפוך הורים למומחים בילד שלהם, ללמד אותם לאמוד, לזהות, להבין ולטפל. אנחנו מדריכים, תומכים ומלווים, אבל גם מזכירים להם שהם לא צריכים לשאת הכול לבד."

כמנהלת הסיעוד, היא מאמינה שאותו עיקרון נכון גם עבור הצוות.

"כשאחים ואחיות עובדים במקום שמקשיבים להם, מעריכים אותם ונותנים להם מקום לצמוח, הם יכולים לתת הרבה יותר מעצמם. כל מילה, כל הדרכה וכל מפגש עם משפחה יוצרים אדוות. לפעמים קטנות, לפעמים גדולות, אבל כאלה שמלוות אנשים הרבה אחרי שהם עוזבים את בית החולים."

בסיום השיחה נעמי מחייכת.

"אם שואלים אותי היום איפה המלאכים עובדים, הם עובדים כאן, באלי״ן. אבל הם לא עושים ניסים. הם פשוט בוחרים, בכל יום מחדש, להיות לצד הילדים והמשפחות ברגעים שבהם הם זקוקים להם יותר מכל."

לתרומה