גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
תו מידות לאפקטיביות
הבלוג של מורית

רגע אחד של חוסר זהירות

15 ינואר, 2015

 

המרחק בין שמחה לאסון הוא לעיתים הפער בין הזהירות לחוסר תשומת הלב.

במקרה של אמיר (שם  בדוי), בן 4 שנים וחצי בקושי, הפער הזה הוא המרחק בין הילד השובב והחמוד, המתרוצץ בין רגלי המבוגרים, לילד כואב ומבוהל  הזקוק לתרופות נגד כאבים כדי לעבוד מדי יום את הסיוט של החלפת התחבושות המכסות  הכוויות המלוות אותו מאז יום התאונה.

משפחתו של אמיר התכוננה ליום הזה זמן רב – חתונה חגיגית. כל המשפחה התגייסה לעזור בהכנות ובהגשה. בעוד המבוגרים מכינים את המקום לאורחים, עסקו נשות המשפחה בהכנת תקרובת לעשרות המוזמנים שיגיעו לארוחה החגיגית.

בעוד המבוגרים שוקדים על הסירים  התרוצצו ביניהם גדודים של בני-דודים נרגשים, לבושים בחליפות קטנות. ילד משועמם מפריע לגדולים בעבודתם, ולכן כולם היו מרוצים שהקטנים מוצאים להם תעסוקה, גם אם היה צריך מדי פעם לגרש יד קטנה שנשלחה כדי לטעום משהו     מבין רגלי המבוגרים העסוקים.

אלא שאזור עבודה אינו מקום משחקים ראוי לילד.

ילדים זקוקים למרחב בטוח בו יוכלו להתרוצץ – הרחק ממכוניות, מבורות  פעורים, מערמות חול מתמוטטות וממכוניות ננעלות. אסונות רבים ראינו  כבר באלי"ן ואנחנו מכירים היטב את יכולתם של הילדים להיפגע בסביבה שאינה מותאמת להם.

ילדים ללא השגחה הם ילדים בסיכון – בין אם זה בבית, ברחוב או בבית הספר. האחריות היא עלינו, המבוגרים. לא ניתן לצפות מילד נרגש שמשחק עם חבריו שיזהר...

 אבל בחתונה? 

אמיר הקטן מצא את אסונו בסיר גדול של מרק  רותח שהונח על הרצפה. תנועה לא זהירה אחת, ועתידו השתנה לנצח.

הוא הובהל לבית החולים בהכרה מלאה, מבועת, כש 40% מגופו מכוסים בכוויה. הוא טופל בטיפול נמרץ וכעת הצוות באלי"ן מנסה לעזור לו לחזור להיות הילד העליז והפעיל שהיה. הוא החל ללכת עם הליכון, לומד לנסות להשתמש בידיו  המחלימות והמצולקות, ולמרות גילו הצעיר יש על פניו מבט של בא בימים.

לאמיר מחכים עוד ניתוחים רבים, וסבל קשה. כל זאת בשל סיר מרק שהונח ללא השגחה.

אנחנו באלי"ן רואים בכל יום כיצד רגע אחד  של חוסר תשומת לב  משנה את החיים.

תשמרו על הילדים, בבקשה. יש לנו מספיק עבודה.