גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
תו מידות לאפקטיביות
הבלוג של מורית

חיבוק ראשון - ולתמיד

11 פברואר, 2015

 

יחידי סגולה בוחרים מרצונם לקשור את גורלם בזה של ילד תם שגורלו המר עליו.

לידה של ילד עם מום מולד או מחלה קשה היא הלם נורא. בשנים האחרונות, בזכות תמיכה רבה ושינוי עמוק בגישה, רוב ההורים מתגברים על ההלם ומתגייסים לטפל בילדם ככל יכולתם. אך לעתים, יש משפחות שהמשא כבד עליהם מנשוא. כאלו הם הוריו של אדם (שם בדוי), החיים בדוחק בפחונים בפזורה הבדואית. כאשר הסתבר שאדם סובל מבעיות בעטיין נזקק לטיפול ממושך במחלקת הטיפול הנמרץ המרוחקת מאד מביתם, הם התקשו להמשיך וללוות אותו. תינוק הנותר לבדו במחלקת אשפוז, ותהיי הטובה ביותר והמקצועית ביותר עלי אדמות, לא יוכל לשגשג. תינוקות זקוקים לחיבוק, לקול מלטף ולתקשורת אישית עם אדם קבוע, ולא לצוות אחיות ורופאים המתרוצץ סביבם ממקרה חירום אחד למישנהו. במקום סביבת בית ומשפחה, אדם גדל כשסביבו צפצופי מוניטורים והחייאות, ילד פעור עיניים שגורלו היה גזור להיוותר לבד ולעבור למוסד סיעודי, מרותק למיטה ולארבעה קירות שיסגרו עליו לנצח.

אבל אדם הוא אולי התינוק בר המזל ביותר במדינה. עמותת "חיבוק ראשון" הנפלאה השולחת מתנדבים לשהות ליד ילדים השוהים לבדם באשפוז, שלחה אליו את דנה (שם בדוי). דנה הביאה עמה יותר מחיבוק. היא התאהבה באדם, והפכה לדמות המשמעותית בחייו. לאמא בפועל. יחד עם אדם, היא עברה לגור תקופה ממושכת בבי"ח אלי"ן כדי ללוות אותו בתהליך שיקומי ורפואי לא פשוט. 

היא ליוותה אותו כשהחל ללכת, כשלמד לדבר ולשחק, לאכול ולשיר. כשהחל לצאת לחופשות, דנה לקחה את אדם לביקורים אצל משפחתו הביולוגית ודאגה שישמור איתם על קשר. היא יצגה אותו מול הצוותים הרפואיים ומול מערכת החינוך. החיבוק הראשון צמח למחויבות טוטלית.

אנחנו באלי"ן יודעים לתת שיקום מקצועי ומעטפת של תמיכה. אנחנו לא יכולים להיות אמא ואבא של הילדים המגיעים אלינו. היה זה אייזנקוט הפסיכולוג הידוע שאמר שאין דבר כזה תינוק. יש תינוק ואמא. ובלי אמא, בלי דמות שתהיה אמא אפילו אם היא לא הורתו ויולדתו, אף תינוק לא ישגשג.

משסיימנו, צוות אלי"ן, את תפקידנו השיקומי, נרתמנו לסייע לדנה להפוך לאם אומנת רשמית של אדם. היה זה תהליך מסובך וארוך ודרש מלחמה בכל גלגלי הבירוקרטיה. כשנתיים נלחמה דנה על הזכות לקחת את אדם לבית משלהם, וכל הזמן הזה היה הילד מאושפז במחלקת השיקום הנשימתי באלי"ן.

אדם ודנה גרים היום בדירה קטנה וחמימה בירושלים. מדי יום אדם הולך לבית הספר לחינוך מיוחד המתאים לו, ובסוף היום חוזר לחיק המשפחה הקטנה שלו. מי מהם יותר מאושר לא ברור, ובעצם, זה בכלל לא משנה.