גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
תו מידות לאפקטיביות
הבלוג של מורית

חג פסח שמח

19 אפריל, 2016

 

רבים יסכימו לקביעה שיותר מכל חג אחר בלוח השנה העברי מסמל חג הפסח את חשיבותו של המעשה החינוכי ואת המקום המרכזי של השיח הבין דורי.

ברוח הציווי המקראי של "והגדת לבנך ביום ההוא" (שמות יג ח) עוצב ליל הסדר במרוצת הדורות סביב הדיאלוג בין ההורה לילד. ארבע הקושיות, האפיקומן, גילוי וכיסוי המצות, הגבהת קערת הסדר ומגוון רחב של מנהגים נוספים,   נומקו בניסיון לצוד את תשומת לבם של הילדים ולטעת בהם סקרנות ועניין. הטיב לתאר את הדבר ברל כצנלסון, אשר התייחס במילים קולעות לאופייה החינוכי של ההגדה: "'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' - אין לך שיא של הכרה היסטורית מרומם מזה, ואין לך התמזגות של יחיד וכלל גדולה כאשר בצו פדגוגי עתיק זה. אינני יודע יצירה ספרותית יותר מחנכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כספור השעבוד ויציאת מצרים".

מעניין מה היה ברל כצנלסון אומר על עבודתנו כאן באלי"ן.

העבודה שלנו באלי"ן היא עבודת היציאה מעבדות לחירות בכל יום ויום. החירות להתנייד באופן עצמאי. החירות להשמיע את קולך ולהיות מובן. החירות לטפל בצרכי גופך ובשאיפותיך הנפשיות  ולהביא לידי ביטוי את אישיותך כאדם. על החירויות האלו אנחנו עובדים יום יום , שעה שעה, באלין, מביאים ילדים המשועבדים לגוף פגוע, לכדי חירות בסיוע של רפואה מתקדמת, טכנולוגיה, הבנת תהליכים התפתחותיים ופתולוגיים, ושעות רבות מאד של עבודה הדרגתית, איטית.

יציאת מצרים היא אירוע מכונן בעברנו, אותו רגע בו בבת אחת יצאנו מעבדות לחירות. בני ישראל התחילו את התהליך השיקומי שלהם באופן הדרגתי. בתחילה רכשו יכולת ניידות עצמאית כאשר פרצו ממצריים, חצו את ים סוף בחרבה אל המדבר. אחר כך בהדרגה רכשו את קולם, אומנם בתחילה רק בתלונות חוזרות אל המטפל השיקומי שלהם, משה, בתאנות ומאנות על אופי הדרך קשייה והסכנות האורבות בה – בדיוק כמו שאנחנו נתקלים לא פעם במשפחות ומטופלים המתוסכלים מהטפול, הרואים רק את הקשיים ולא את ההתקדמות. רק אחרי דרך ארוכה במדבר מוכן העם המשוקם ל ADL, לעצמאות בניהול חייו, לקבלת אחריות.

התהליך השיקומי של עם העבדים העובר בנכות גופנית ורוחנית לחופש הוא איטי ודורש סבלנות אדירה,  עם נסיגות בדרך מדי פעם, עם כמעט יאוש של המטפלים. ספק רב אם משה  היה עומד במעמסה ללא המערך הרב צוותי המלווה אותו. אמנם הוא קיבל את המשימה מכוח עליון, אבל הוא השתמש בסיוע רב צוותי עליו נסמך -  בתקשורת חלופית דרך אחיו אהרון, בטכנולוגיה מסייעת בדמות המטה, ובליווי רוחני ותמיכה של מרים אחותו. משה הוא גם הדמות הראשונה שהשתמשה באופן מתועד ביועץ ארגוני לקידום העבודה הרב צוותית – בדמותו של יתרו חותנו שהנחה אותו  כיצד לנהל צוות רחב ולבזר סמכויות.  

העבודה הרב צוותית האיטית במדבר לוותה גם בתהליכים חינוכיים – חינוך העם לקבלת התורה והמצוות, החל מהשקת הענק בהר סיני, וכן תהליך מנטורינג לדור הבא של מטפלים, כשמשה חונך את יהושע ואהרון גם הוא מקים את הדור הבא של הכהנים – גם כאן, כמו בכל תהליך חינוכי – היו הצלחות והיו גם כישלונות בדרך.

יציאת מצרים אם כן היא יציאתו של עם נכה ומוגבל לתפקוד עצמאי. לא לבד, אלא בזכות של מנטור ומוביל השיקום- הקדוש ברוך הוא, ובליווי צוות מקצועי רב- פעלים שיחדיו מוביל את העם במדבר.

רוחות האביב מביאות אלינו גלים של חול מדברי, להזכיר לנו את הדרך במדבר. הירוק והפורח שבחוץ מזכירים לנו את חילופי העונות. לא בכדי חג הפסח, חג החירות, חג החינוך, הוא גם חג האביב וההתחלות החדשות.

וכדבר הרב קוק -    "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו."