גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
תו מידות לאפקטיביות
הבלוג של מורית

עומר רוצה נעליים

13 יולי, 2015

 

"עשר אצבעות לי יש
כל דבר יודעות הן
לצייר ולקשקש
גם מכות בתוף הן..."
בכל גן ילדים תשמעו איך הקטנים לומדים לשיר ולקרוא בשם לחלקי  הגוף השונים. אבל באלי"ן, , לא לכל ילד יש 10 אצבעות...
לעומר יש זוג עיניים שחורות בורקות, חיוך ממיס לבבות ושמחת חיים מתפרצת. הוא בן בכור להוריו, נסיך המשפחה, יורש העצר, והוא יודע זאת.
אהוב, נבון וחברותי, עומר ניחן כמעט בכל התכונות שכל הורה מאחל לצאצאיו.
כמעט, כי בגיל תשעה חודשים התנפצו חלומות המשפחה. חיידק "טורף" מזדמן, מהסוג שמופיע אין לדעת מאין ובוחר קורבנות אקראיים ללא כל סיבה ברורה, תקף את עומר הקטן. תוך שעות הפך התינוק העגלגל מילד פעיל לפעוט חולה מאד, נאבק על חייו במחלקת הטיפול הנמרץ. טיבם של חיידקים מסוג זה שתקף את עומר שהם מתרבים במהירות הבזק,   ויכולים תוך שעות ספורות לגרום להרס נורא, לקריסת מערכות, ולמוות. גם אם מגלים את המחלה בזמן – וחלון ההזדמנויות הוא חרך צר מאד – מעטים הילדים המצליחים לשרוד מתקפה אלימה שכזו. גם לאחר שהחיידק מוגר, מתים רבים מהנפגעים עקב ההרס הנורא שהמחלה משאירה אחריה.
אבל עומר ניצח.
בעזרת רופאי הטיפול הנמרץ, האחיות הבלתי נלאות, התרופות והתפילות, ומשפחה שלא ויתרה עליו לרגע - עומר שרד.
אבל לא כולו.
עומר איבד את שתי רגליו, את כפות ידיו ואת רוב זרועו הימנית. תארו לכם את ההורים הצעירים עוזבים את בית החולים ובזרועם חצי ילד. איזה עתיד מחכה לילד עם נכות כל כך קשה?
אבל עומר מוכיח לכולם שלא ילד כמוהו ייתן למחלה חולפת לקבוע את עתידו.
עומר נשאר עם חיוכו הכובש, חריפות שכלו והיכולת המופלאה שיש לילדים למצוא דרכים להתגבר על המכשולים הקשים ביותר.
כבר בגיל שנתיים גדמי ידיו של עומר ידעו להפעיל בזריזות וביעילות מכשיר אייפד כדי לשחק משחקים. מגיל ארבע כבר החל לכתוב. הוא יודע לרקוד, לשחק בכדור, לטפס על כסא, ולעשות עוד עשרות רבות של פעולות שנראות בלתי אפשריות לילד במצבו. לעומר אף אחד אף פעם לא הסביר שפשוט אי אפשר. אז הוא מצליח.
אנחנו באלי"ן, שמלווים את עומר מדי יום, יודעים כי יגיע הרגע בו כל ההתלהבות ושמחת החיים של עומר לא יספיקו לגשר על הפער בין יכולותיו לאלו הנדרשות ממנו כדי לתפקד בעולם הגדול. בין אם מדובר בצחצוח שינים, בהדלקת מתג האור, בהלבשה ובאכילה , ובין אם מדובר בהגעה פיסית ממקום למקום – על עומר יהיה ללמוד דרכים יחודיות כדי לעשות כל מה שאדם שכל אבריו עמו עושה בלי  להקדיש לכך כל תשומת לב.
ולכן התחלנו בתהליך הארוך של חשיבה על רגלים חדשות לעומר.
האם  ראיתם אי פעם תינוק לומד ללכת? בצעדים מהוססים הוא לומד, תוך נפילות חוזרות, לעמוד זקוף ובטוח. רק אחרי שהוא רכש בטחון, כהוא מחזיק בהתחלה באמא, בשולחן, בעגלה, בכסא – הוא יתחיל לפסוע בצעד מהוסס.
גם עומר צריך ללמוד זאת. אבל לעומר אין רגלים  שיתחילו ללכת, ואין לו ידיים שיסייעו לו ליצב את עצמו כשהוא מנסה לצעוד את  צעדיו הראשונים.
ולכן נדרש היה צוות שלם של אורתופדים, פיסיותרפיסטים ומומחים למכשירי הליכה כדי לבנות תוכנית הדרגתית. להתאים לגדמי רגלים וידיו של עומר את התמיכות הנדרשות. להחליט עם איזה הליכון יוכל ליצב את עצמו וכיצד יוכל להחזיק בו בהעדר כפות ידים. ומעל לכל לשכנע את הילד הפעיל והשמח הזה לשתף פעולה בתהליך מאתגר ומתסכל.  
לא היינו צריכים הרבה שכנוע. לעומר היתה מטרה: הוא רצה נעלים!
התחלנו מללמד את עומר לרכב על אופניים שהוא הפעיל בעזרת הזרועות. (תמונה) כך למד עומר את העונג בהתבוננות בעולם בגובה, ואת הקלות בה אפשר להגיע ממקום למקום כשנעים מהר.
המשכנו ללמד אותו לשמור על שיווי המשקל בעזרת הזרועות כשהוא מניף עצמו ומתנדנד תוך משחקים שונים, עד שרכש בטחון בגבו הזקוף וכתפיו האיתנות.
ואז, רק אז הגיע הרגע הגדול בו יכולנו להתאים לעומר רגלים חדשות. עומר לא חיכה. הוא כבר שכנע את ההורים, לפני שקיבל את הפרוטזות – לקנות לו נעלים חדשות!
הרגלים של עומר לעולם לא ישתזפו בשמש הקיץ. הוא לא ישרוט את הברכיים שלו במשחק כדורגל בשכונה ולא יצטרך לרוץ לקנות נעלים חדשות כי הרגלים גדלו.אבל הרגלים החדשות של עומר יובילו אותו לאן שעומר יחליט להגיע. ומבחינתנו – זה הדבר היחיד שחשוב באמת.