גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
תו מידות לאפקטיביות
תהליך גמילה מהזנה חלופית

תהליך גמילה מהזנה חלופית

האכלה מלאה ובלעדית דרך הפה היא אתגר לא פשוט עבור תינוקות שסובלים מחוסר בשלות אנטומית פיסיולוגית ונוירו-התנהגותית, או כאלו שעברו ניתוחים באזור הבליעה או מערכת העיכול.

אצל תינוקות או פעוטות האלו מיומנויות אכילה אינם מופיעות באופן טבעי . במקרים אלו, מוחדרת לעתים תכופות בהוראה רפואית  צינורית הזנה , והילד מקבל את התזונה לה הוא זקוק כדי להתפתח  ישירות לקיבה ללא השתתפותו הפעילה בתהליך האכלה והאכילה. במקרים רבים מתקשה הילד לעבור מההזנה בצינור להזנה דרך הפה.

אלו שלושת סוגי צינוריות ההאכלה  להם נזקקים הילדים:

  • צינורית המוכנסת דרך האף עד לקיבה, המכונה זונדה.
  • צינורית המוכנסת דרך דופן הבטן ישירות לקיבה ונקראת גסטרוסטום.
  • צינורית המוכנסת דרך דופן הבטן למעי הדק ונקראת ג'ג'ונוסטום.
     

הזונדה מוכנסת לרוב כשמתכננים הזנה חלופית לזמן קצר, כמו למשל אצל פגים או אחרי ניתוחי לב. ההכנסה פשוטה למדי וההורים יכולים ללמוד לבצעה בעצמם. עם זאת יש לאשרה לתקופה קצרה בלבד, עד שלושה חודשים לכל היותר.

הגסטרסטום עובר דרך דופן הבטן. ברב המדינות התהליך יבוצע על ידי הגסטרואנטרולוג ובהוראתו. לעיתים,  כשרפלוקס ושטי הוא הסיבה להכנסת הגסטרוסטום, וקיים חשש לשאיפה של מזון לריאות או להקאה רבה של מזון שתפגע בגדילה, יוסיפו לתהליך גם ניתוח המונע חזרת תוכן הקיבה לכוון הושט.  ניתוח זה נקרה פונדופליקציה. את הצינור המוחדר יש להחליף אחרי מספר חודשים למתקן  בר-שליפה שיש להחליפו מדי מספר חודשים (לרוב מסוג "כפתור", הצמוד לדופן הבטן אך אינו משתלשל ממנה, ואליו מתחבר צינור רק בעת הארוחות)

הג'וג'ונוסטום מזין את הילד מעבר לקיבה, ישירות למעי. משתמשים בו במקרים בהם לא ניתן להזין לקיבה  בשל בעיות בתפקודה או במבנה שלה. גם הג'וג'ונסטום מוכנס בדומה לגסרטרוסטום, כאשר מתכננים הזנה חלופית ממושכת. הוצאתו עלולה להיות מורכבת לעיתים, בעיקר עקב המחלה הראשונית שהביאה להכנסתו. הג'ג'ונוסטום מוחלף תמיד על ידי רופא במרפאה ולא עצמאית על ידי המשפחה. מאחר וההזנה אינה פיסיולוגית, יכולות להיווצר תופעות לואי כגון תסמונת השפיכה המהירה dumping) syndrome) המלווה  בהזעתו ואי נוחות אחרי כל ארוחה. התסמונת חולפת לרוב אחרי מספר חודשים.

האם וכיצד מתפתחת תלות בצינורית?
צינורית ההזנה שהוכנסה במטרה לשפר את מצבו התזונתי, פוגעת במעגל הרעב - שובע ובהתפתחות הרגילה של סקרנות ניסוי וטעייה בהתמודדות עם המזון הנאכל. כתוצאה מכך,  ילדים רבים  שלא רכשו  מיומנויות אכילה באופן תקין  מפגינים הימנעות מאכילה ואף סירוב מוחלט להכניס לפה מזונות מסוימים או מזון בכלל.  ניסיונות להאכיל את הילד תוך הפעלת לחץ התנהגותי או פיסי עשויות לגרום  לטראומה מתמשכת לילד/ה ומשפחתו ומהוות נטל לא פשוט.

תלות בהזנה דרך צינורית הינה תוצר לוואי לא רצוי של הזנה דרך צינורית בגיל הרך. זה מתבטא בסירוב אקטיבי לאכול ולשתות, חוסר רצון או מוטיבציה ללימוד התנהגות אכילה כלשהיא לאחר תקופה של הזנה דרך צינורית. לרוב מתארים ההורים  כחוסר התעניינות במזון, הימנעות ממזון וסירוב אקטיבי, בחילות, הקאות למראה אוכל, רגישות יתר ועוד התנהגויות שמשמען סירוב אכילה. יכולה להיות לכך השפעה מאד גדולה על איכות החיים של הילד/ה ומשפחתם, עד כדי כך שכל הבעיות האחרות מתגמדות בהשוואה לחרדה הגדולה מכל שהילד/ה לא יוכל לאכול ולשגשג ללא הצינורית. יחד עם זאת, התופעה הייחודית  הזו, אינה מוכרת למרבית רופאי הילדים והם מתייחסים אליה כהפרעת אכילה התנהגותית רגילה.

הפתרון לתלות בצינורית? גמילה ממנה!

אם הילד/ה מסוגל לבלוע את הרוק  ויכול/ה לשתות לגימות מים קטנות ללא השתנקות, שיעול או הקאה, אזי יש סיכוי גדול להצליח בגמילה.

מהו הגיל הטוב ביותר לגמילה מצינורית ההזנה: כמה שיותר צעיר 

מתי לא מומלצת גמילה: ישנם כמה מצבים שאינם מאפשרים גמילה ויתכן שידרשו בירור נוסף לפני שניתן יהיה לגמול את הילד:

  • במקרים שהילד/ה עבר ניתוח שמשפיע על מערכת הבליעה, כגון ניתוח חיך, לוע וכד' שבעקבותיו אסורה האכלה פומית, יש לשאול את הרופאים המטפלים בילדכם האם תותר בהמשך אכילה פומית.
  • ילדים הסובלים מבעיות מטבוליזם מולדות המחייבות משטר דיאטה מיוחד, שייתכן שטעמו דוחה את הילד/ה.
  • ילדים עם הפרעות בליעה חמורות הגורמות לאספירצית  (תשניק) מזון לריאות ועקב כך סובלים מדלקות ריאה חוזרות. במקרים כאלה חייב להיות מעקב צמוד של רופא ילדים מקומי.
  • ילדים עם הפרעות קואורדינציה מוטורית (כגון ילדים עם שיתוק מוחין מסוגים מסוימים) הגורמים לאכילה להיות בלתי יעילה ואיטית באופן שלא יאפשר הגעה לכמות מזון דרושה לקיום.