גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
תו מידות לאפקטיביות
בדרך אל עצמי, ביחד!

בדרך אל עצמי, ביחד!

מהו תת"ח? תת"ח (תקשורת תומכת וחליפית) היא כל צורת תקשורת, שתומכת או מחליפה דיבור וכתיבה, אצל אוכלוסייה המתקשה בתחומים אלו.

תת"ח כוללת שימוש בתקשורת ללא עזרים: שפת סימנים, הבעות פנים וג'סטות וכן ותקשורת עם עזרים: לוחות תקשורת, פלטי קול ומחשב. השימוש בתת"ח מותאם לכל אדם באופן ייחודי, ע"י צוות רב מקצועי המתמחה בנושא. קיימת חשיבות רבה לשימוש בתת"ח מגיל צעיר, החל מהרגע בו מאובחן הקושי.

בכיתה בה נערכה ההתערבות  הילדים נעזרים במחשבי תקשורת שעליהם מותקנת תוכנה בשם "גריד".  תוכנה זו מורכבת מ"דפים" (חלונות) רבים בנושאים שונים. למשל, דף בנושא "שיעור חשבון", דף בנושא "דברים שאני רוצה לומר", דף עם מידע על הילד: שמי, גילי, המשפחה שלי, מקום המגורים, דף שעניינו "שאלות שאני רוצה לשאול" וכדומה. לכל ילד מגוון רחב של דפים בנושאים שונים באופן שמאפשר לו לשוחח עם אנשים אחרים ולהביע את הצרכים, הרצונות והרגשות שלו.

לכל ילד מותאמים לוחות בהתאם ליכולותיו השפתיות והקוגניטיביות. לכל ילד ישנה דרך שונה להפעיל את המחשב עם תוכנת התקשורת. ישנם ילדים המסוגלים להפעיל מסך מגע עם האצבע או להפעיל עכבר או משטח מגע. יש ילדים שאין להם יכולת כזו. לילדים אלו אנו מתאימים מתגים. אלו לחצנים המאפשרים הפעלה עקיפה של המחשב. אחד הילדים בכיתה משתמש במערכת מיקוד מבט – מצלמה המצלמת את עיניו וכאשר הוא ממקד את המבט בנקודה ספציפית במסך המחשב מתרגם זאת לבחירה כמו לחיצה על הכפתור בעכבר.

באמצעות המתגים הילדים "מטיילים" על פני המסך ובוחרים במסר אותו רוצים לומר. חשוב לציין שאין ביכולתנו ליצור באמצעות הלוחות את מלא העולם השפתי העשיר, על גמישותו וחדשנותו הכמעט אין סופיים. יחד עם זאת, אנו עושים כמיטב יכולתנו לאפשר לילדים גישה מיטבית לתקשורת עם הסביבה: קלינאית התקשורת של כל ילד יחד עם תומכת התקשורת של הכיתה מזינים בכל יום את המילים החדשות הנחוצות לילד על מנת שיוכל להביע את עצמו במצבים שונים – שיעורים, שיחה ומשחק עם חברים, הבעת צרכים אישיים, הבעת רגשות, סיפור סיפורים ועוד.

מיפוי דפוסי התקשורת בכיתה לפני שנתיים, כאשר צוות החינוך, תקשורת ופסיכולוגיה ביצע מיפוי של מצבם התקשורתי והרגשי של הילדים, עלה כי למרות השימוש באמצעי תת"ח מגוונים , מתקיימים בכיתה  דפוסי תקשורת  שהינם בפער מהמצופה בגיל: התקשורת התאפיינה באינטראקציות בין הילדים למבוגרים שסביבם, וכמעט נעדרה תקשורת בין הילדים. נצפה דפוס תקשורת ראקטיבי: הילדים הגיבו לפניות של המבוגר וכמעט ולא יזמו פניות אל האחרים. מבחינה רגשית, ראינו מעט שיתוף במידע על תכנים מעולמם הפנימי של הילדים גם כאשר המבוגרים עודדו זאת,  וכן אוצר מילים רגשי מצומצם. תצפיות אלו סימנו כי יש צורך בעבודה על תקשורת בין הילדים תוך גיבוש הזהות האישית ויכולת השיתוף בעולם הפנימי.

 

ומה קורה אצל ילדים שאינם מדברים ומשתמשים בתקשורת תומכת וחלופית (תת"ח)?   נזכיר חלק מהקשיים, העומדים בפני משתמשי תת"ח ומקשים על הבעה ועל בניית הזהות גם יחד (Clarke et al., 2001, Morris, 2003). קשיים טכניים: קושי בתפעול מכשיר התת"ח, איטיות בהבעה, תלות במתווך לפענוח. איטיות ותלות במפעיל עלולים לגרום לחוסר אפשרות להבעה בזמן הרצוי, תסכול וחוויה של תלות וחוסר עצמאות. אוצר מילים מצומצם: מכיוון שהתוכן (המילים לבחירה ושימוש) מוכנס על ידי המפעיל, לעיתים לא נכללות מילים שהילד רכש, ולכן אין לו גישה אליהן ואינו יכול להשתמש בהם בשיח. תוכן מוגבל- בשל אוצר מילים מצומצם, ישנם תכנים שאינם נגישים לילד וכתוצאה מכך הוא עלול להימנע מהשתתפות בשיח בנושא שאוצר המילים לגביו מוגבל. כשלים בהבהרת כוונות: בכל שיח עלולות להיווצר אי הבנות. במקרה של משתמשי תת"ח, הסרבול בשימוש יחד עם אוצר המילים המוגבל, יוצרים סיכוי גדול יותר לחוסר דיוק בפענוח והבהרת מבעים ועמדות. צמצום ביכולת השיח והמרחב ההבעתי: אנרגיות רבות מושקעות בהבהרת הכוונות.

כתוצאה מכך, מצטמצמת הפניות לשיתוף מורחב ומעמיק.

בשנה הראשונה לעבודתנו, ההתמקדות הייתה בפיתוח המרחב הדמיוני. כל ילד יצר את "המקום הבטוח" הדמיוני והפרטי שלו. בראשית כל מפגש, הילדים ספרו לאחור מ5 עד 1 על מנת לבצע מעבר ברור לעולם הדמיון (Kazak, 1998).  לאחר מכן אחד הילדים פתח בשאלה החוקרת את המקומות הבטוחים, בפניה לשאר הילדים. השאלות הוזנו על ידי קלינאיות התקשורת לתוך המחשבים: איפה המקום שלך? (לדוגמה: כדור פורח, ירח, חוף ים, ג'ונגל, בועה ורודה, החדר שלי, וכו'), אילו דמויות אתה מזמין? אילו צבעים יש שם? תאורה? מזג אויר? בכל שיעור התמקדה הקבוצה על שאלה אחת שעדיין לא פותחה. לאחר הקשבה לשאלה, כל ילד בקבוצה הביע את בחירתו לגבי תיאור המקום האישי שלו. מיומנויות השיח שהתפתחו היו בעיקר לקיחת תורות והקשבה בין הילדים.

בסוף השנה, הציגו הילדים את המקומות בפני הצוות וההורים, כאשר התיאור הוקלט מראש והילדים השמיעו את התיאור באמצעות  המחשב. להלן קטע מתיאור של ילדה בת 8 בקבוצה: "בג'ונגל שלי שולטים הצבעים ורוד, כסף, סגול וחום. הוא מפחיד, אבל כשאני נמצאת עם חברים שלי אני לא פוחדת  אפילו שחשוך שם. הזמנתי את נועה [שם בדוי] אבל היא לא רצתה להצטרף בגלל האריות. טוב, אני מתחשבת ואוותר לה הפעם.  מי שהצטרף אלי יכול לשמוע את גלי הים בחוף הקרוב, ואת צלילי הציפורים, הקופים, והאריות השואגים. כאן אתם רואים גם  חיות נוספות: ארנבת, ברווז, זברה, ג'ירפה, דב, אריה ונמר.  יש לי כאן בתיק את המפתחות של הבית, כדי שאוכל לחזור כשארצה. אה, וטוב שזכרתי לומר לכם: -יש לי רק בקשה אחת: אל תכניסו לכאן דבורים, זבובים ומכונות הנשמה!   טוב?   יופי  ! אז אפשר להמשיך.." אף משורות ספורות אלו ניתן להבחין ביכולת להבעת העדפות, רצונות, ניכר היטב גם מרחב הבחירה להיות ולעשות כל מה שהיא רוצה. לפני כמה ימים שאלתי את הילדה הזו: איך את מרגישה כשאת בעולם הדמיון, ויכולה לראות, להרגיש, להזמין ולעשות כל מה שמתחשק לך? היא ענתה: "מופתעת ומאושרת".

 

מסמכים
מקורות